על גבולות והגדרות
צופים יקרים,
בשנתי הראשונה כמנהל אמנותי של מוסד מכובד זה, אני שמח ונרגש לחלוק עמכם את ההיצע המיוחד של פסטיבל ישראל 2015 בשנתו ה-54.
בבואי לחשוב על האוצרות לפסטיבל מצאתי את עצמי מתחבר מחדש אל המסורת ארוכת השנים של אירוע זה , שעליה גדלתי כיוצר צעיר, זו שרואה לנגד עיניה את הצורך לחשוף לקהל הישראלי אמנות ותרבות איכותיות שמטרתן לספק חוויה חד-פעמית, מאתגרת לעתים, ותמיד מעוררות עניין. תפיסה זו מבקשת ליצור פלטפורמה המאפשרת הן לקהל הרחב והן לקהל המקצועי לבוא במגע בלתי אמצעי עם זרמים עכשוויים באמנות הבמה והמוזיקה מסורת זו טומנת בחובה ביטחון מלא בכוחה של האמנות, ואמונה אמיצה שיש לאפשר לעשייה היצירתית על מורכבותה לקבל ביטוי במרחב הציבורי ואף לנהל עליה דיאלוג מעמיק.
מנעד המופעים המתארחים השנה בפסטיבל מבטא בין השאר התמוססות של הגדרות וטשטוש של גבולות בין ז'אנרים לתחומי ביטוי אמנותיים. זהו מאפיין בולט בעשייה העכשווית בארץ ובעולם, והוא מגוון ומשתנה בין יוצר ליוצר ובין יצירה ליצירה. היצירות הנחשפות מבקשות – מתוך מסורת "החיפוש המתמיד של האמנות" – לבדוק מחדש את גבולות המדיום שבו הן פועלות. הן עושות זאת על ידי מציאת ״שידוכים״ מסקרנים עם מדיה וז'אנרים אחרים, על ידי דרכי פעולה המבקשות לעתים לערער על יסודות מובנים, כגון היות הטקסט הדרמטי יסוד חובה של תיאטרון, ולעתים הן מניחות לפנינו גיבורי במה חדשים לדוגמת הדימוי החזותי והופכות את המוזיקה עצמה לסיפור.
כל יצירה מביאה עמה גם התייחסות למסורת שממנה היא צמחה. כך למשל, המחול, התיאטרון או המוזיקה מתכתבים, כל אחד בדרכו, עם ההיסטוריה של תחום האמנות שבו הוא פועל, ובדרך זו נוצר מרחב שמצד אחד מבקש ליצור ביטוי חדש, ומהצד השני מבקש לרענן את חשיבה על המסורת היצירתית.
אז בקצרה, זה מה שנעשה יחד בפסטיבל ישראל 2015, כך לפחות אני מקווה – נעורר ונתעורר לשיח, לשפה בימתית ייחודית, לשימושים לא שגרתיים במבנים דרמטיים, לחיבורים מפתיעים בין תחומי מדיה, לשיתוף בין קהילה ליצירה, ובעיקר לתשוקה של כל יוצר להביא לכם את עולמו ואת שפתו המיוחדת מתוך רצון עז לפגוש אתכם הן כקהל והן כשותפים לשיחה לאחר המופעים.
כולי תקווה שמרחב היצירה הפרוש לפניכם יסב לכם הנאה, התרגשות סקרנות וגילוי.
שלכם,
איציק ג'ולי
מנהל אמנותי